בחירות בישראל

ישראל מקיימת בחירות ארציות לכנסת (Knesset), הפרלמנט שלה. בעלי זכות הבחירה מצביעים בקלפי חשאית, ולכל בוחר יש קול שווה אחד בבחירות הארציות. כל המדינה היא מחוז בחירה ארצי אחד בבחירות לכנסת. הבוחר בוחר ברשימת מפלגה ולא במועמד פרלמנטרי נפרד מהעיר או מהשכונה שלו. כל מפלגה מגישה רשימת מועמדים מסודרת. מספר המועמדים שנכנסים לכנסת תלוי בחלקה של המפלגה בקולות הכשרים ובכללי הבחירות. מפלגה צריכה לקבל שיעור מינימלי מהקולות כדי להשתתף בחלוקת מושבי הכנסת. קולות לרשימות שאינן עוברות את אחוז החסימה הקבוע בחוק אינם מקנים להן מושבים. ההצבעה מתקיימת בדרך כלל בקלפי שנקבעה לבוחר. הבוחר מזדהה כנדרש, נכנס לתא הצבעה פרטי, בוחר פתק הצבעה של רשימה אחת, מכניס אותו למעטפה ומטיל אותה לתיבת הקלפי. עובדי הבחירות סופרים קולות כשרים לפי נהלים רשמיים. הקולות מתורגמים למושבים לפי כללי ייצוג יחסי, לרבות הסדרים שעשויים להשפיע על חלוקת המושבים הנותרים. הבחירות אינן בוחרות ישירות את ראש הממשלה בהצבעה ארצית נפרדת. לאחר התוצאות הנשיא מתייעץ עם נציגי המפלגות ומטיל על חבר כנסת את המשימה לנסות להקים ממשלה. המשא ומתן הקואליציוני עשוי לכלול הסכמים בנושאי מדיניות, חלוקת תפקידי שרים ותמיכה בממשלה המוצעת. אם לא מוקמת ממשלה בת קיימא, צעדים פוליטיים וחוקתיים נוספים עשויים להביא בסופו של דבר לבחירות נוספות. בישראל מתקיימות גם בחירות לעיריות ולמועצות מקומיות. הבחירות המקומיות והתפקידים בהן מאורגנים אחרת מהבחירות הארציות לכנסת ומתמקדים בהנהגה ובשירותים מקומיים. בחירות מאפשרות בחירה פוליטית בדרכי שלום וייצוג רחב, אך הצבעה אינה מבטיחה שכל תוכנית של מפלגה אחת תהפוך למדיניות. משא ומתן קואליציוני, מגבלות חוקיות, תקציבים, המינהל הציבורי והחלטות פרלמנטריות בהמשך משפיעים על מה שיקרה.