דת בקנדה

קנדה מגוונת מבחינה דתית, ואנשים רבים מזדהים גם כחסרי דת. תווית אינה מעידה עד כמה אדם מאמין, באיזו תדירות הוא מקיים מנהגים דתיים או אילו מנהגים חשובים לו. למסורות נוצריות הייתה השפעה היסטורית מרכזית על מוסדות ועל חגים. הקהילות הנוצריות עצמן שונות מאוד זו מזו בפולחן, בארגון, בתאולוגיה, בשפה ובהשקפות חברתיות. קהילות מוסלמיות, יהודיות, הינדיות, סיקיות, בודהיסטיות ודתיות אחרות תורמות לחיים הציבוריים והתרבותיים בקנדה. ההגירה הרחיבה קהילות רבות, בעוד שלחלקן יש היסטוריה ארוכה בהרבה בקנדה מכפי שמהגרים חדשים עשויים להניח. המסורות הרוחניות של האומות הראשונות (First Nations), האינואיטים (Inuit) והמטיסים (Métis) מובחנות זו מזו וקשורות לעמים, לאדמות, לתורות ולטקסים מסוימים. הרשויות הקולוניאליות דיכאו לעיתים קרובות מסורות אלה, אך הקהילות שימרו אותן והחיו אותן מחדש. חופש המצפון והדת, המוגן באמנה הקנדית לזכויות ולחירויות, הוא עיקרון קנדי חשוב. אנשים רשאים לקיים אמונה, לשנות את אמונותיהם או לא להשתייך לשום דת, ובמקביל יש להתחשב בזכויותיהם ובביטחונם של אחרים. בתי ספר ציבוריים, מקומות עבודה, שירותי בריאות ומוסדות אחרים עשויים לתת מענה ללבוש דתי, למזון, לתפילה, לחגים ולהיעדרות לצורך קיום מצוות באמצעות התאמות. התהליך המעשי תלוי במוסד ובנסיבות. לקוויבק יש מסורת ציבורית חזקה במיוחד של חילוניות, שעוצבה בין היתר בעקבות ההיסטוריה שלה עם הכנסייה הקתולית. לכן הוויכוחים על דת במוסדות ציבוריים עשויים להיות שונים בקוויבק מאלה שבאזורים אחרים בקנדה. דו-קיום מכבד אינו מחייב הסכמה בענייני אמונה. הוא מחייב להימנע מהנחות מוקדמות, לאפשר קיום חוקי של מנהגים, לדון בצרכים בבהירות ולהתנגד לשנאה או להטרדה.