שפה בקנדה

אנגלית וצרפתית הן שתי השפות הרשמיות של קנדה ברמה הפדרלית. אין פירוש הדבר שכל קנדי דובר את שתי השפות, או שמשתמשים בשתיהן במידה שווה בכל מקום. צרפתית היא השפה הציבורית העיקרית בקוויבק, והיא חשובה גם בחלקים מניו ברנזוויק, אונטריו, מניטובה ואזורים אחרים. אנגלית שולטת ברוב האזורים האחרים, בעוד קהילות פרנקופוניות מקומיות שומרות על מוסדותיהן ועל זהויותיהן. לאנגלית הקנדית יש מבטאים ואוצר מילים אזוריים, אך בדרך כלל דוברי אנגלית אחרים מבינים אותה. גם לצרפתית הקנדית יש צורות אזוריות, ובהן צרפתית קוויבקית וצרפתית אקדית, שהן צורות מלאות של צרפתית ולא גרסאות שגויות. לקהילות האומות הראשונות (First Nations), אינואיטים (Inuit) ומטיס (Métis) יש שפות רבות ושונות. מדיניות קולוניאלית גרמה לאובדן שפות חמור, והתחדשות באמצעות משפחות, בתי ספר, תקשורת, טקסים ותוכניות קהילתיות נותרה חשובה. בערים גדולות ובקהילות קטנות רבות משתמשים בשפות שהגיעו עם ההגירה. מיומנויות רב־לשוניות יכולות לחזק קשרים משפחתיים, זהות תרבותית, שירותים קהילתיים, מסחר וגישה למידע. כללי השפה והשירותים משתנים בין מוסדות פדרליים, פרובינציאליים, טריטוריאליים ועירוניים. יש לבדוק מול המוסד הרלוונטי במקום להניח שדפוס לאומי אחד חל בכל מקום. שפות סימנים, ובהן שפת הסימנים האמריקאית (American Sign Language) ושפת הסימנים הקוויבקית (Langue des signes québécoise), מרכזיות לקהילות חירשים רבות. נגישות עשויה לכלול גם תרגום, כתוביות, שפה פשוטה או עזרי תקשורת. לימוד שפה מצליח במיוחד באמצעות שימוש קבוע. שיעורים מספקים מסגרת, אך שיחה, קריאה, מדיה, פעילויות קהילתיות ותיקון סבלני הופכים ידע ליכולת מעשית.