המשפט בקנדה

קנדה היא פדרציה. החוקה מחלקת את סמכויות החקיקה בין הפרלמנט (Parliament) לבין בתי המחוקקים של הפרובינציות, בעוד שממשלות הטריטוריות מפעילות סמכויות שהוקנו להן בחוק הפדרלי. החקיקה הפדרלית עוסקת בתחומים שהוקצו לממשלה הלאומית. הפרובינציות והטריטוריות מנהלות עניינים יומיומיים רבים, ועיריות קובעות כללים מקומיים מכוח סמכות שהוענקה להן על ידי הפרובינציה או הטריטוריה. בקנדה קיימים חוקים, תקנות והחלטות של בתי משפט. חוק קובע כללים שחוקק בית מחוקקים, תקנות מוסיפות פירוט מעשי, והחלטות קודמות של בתי משפט עשויות להנחות תיקים מאוחרים יותר במסגרת המשפט המקובל (common law). רוב חלקי קנדה משתמשים בשיטה זו בסכסוכים פרטיים. קוויבק משתמשת בדרך כלל בקוד האזרחי (Civil Code) בעניינים של המשפט האזרחי (civil law), אף שהמשפט הציבורי הפדרלי וכללי המשפט החוקתי של קנדה עדיין חלים שם. החוקה היא החוק העליון. היא כוללת את האמנה הקנדית לזכויות ולחירויות (Canadian Charter of Rights and Freedoms), המגינה על זכויות חשובות ומאפשרת לבתי משפט לבחון פעולות של הממשלה. בתי המשפט מסודרים בדרגים. בתי משפט פרובינציאליים וטריטוריאליים דנים בתיקים רבים בערכאה ראשונה, לבתי משפט עליונים יש סמכות רחבה, בתי משפט לערעורים בוחנים החלטות, ובית המשפט העליון של קנדה (Supreme Court of Canada) הוא הערכאה האחרונה. בעיות מסוימות נדונות בפני טריבונלים ייעודיים במקום בבתי משפט רגילים. טריבונלים עוסקים לעיתים קרובות בתחומים כגון תקני תעסוקה, זכויות אדם, הגירה, דיור והסדרה מקצועית. הליכים משפטיים מתחילים לעיתים קרובות באיסוף עובדות, בזיהוי הממשלה או הטריבונל האחראים ובמסירת הודעה רשמית. לאחר מכן עשויים לבוא משא ומתן, גישור, ביקורת מנהלית או דיון בבית משפט. מערכת המשפט של קנדה מעניקה זכויות הניתנות לאכיפה ודרכים לערער על החלטות, אך ההליכים עלולים להיות איטיים, טכניים ויקרים. הפרובינציה או הטריטוריה המתאימות, המועד האחרון ומקבל ההחלטה הנכונים עשויים להשפיע במידה רבה על התיק.