שפות בקנדה

בקנדה יש שתי שפות רשמיות ברמה הפדרלית: אנגלית וצרפתית. השימוש היומיומי בהן ותפקידן בשירותים הציבוריים, בחינוך ובעבודה משתנים מאוד לפי האזור. החינוך הלשוני מאורגן באמצעות מערכות המחוזות והטריטוריות, וכן באמצעות בתי ספר, מכללות, קבוצות קהילתיות, מעסיקים וספקים פרטיים. תוכניות עשויות להתמקד בשיחה, באוריינות, בלימודים אקדמיים, בתקשורת במקום העבודה או בהכנה למבחנים. בתי הספר מלמדים בדרך כלל באנגלית או בצרפתית כשפת ההוראה העיקרית. אפשרויות אחרות עשויות לכלול תוכנית טבילה בצרפתית (French immersion), שיעורים בשפה שנייה, פיתוח השפה האנגלית, פיתוח השפה הצרפתית ותוכניות לשפות מורשת. מונחים כגון אנגלית כשפה שנייה (English as a Second Language), למידת אנגלית, צרפתית כשפה שנייה (French as a Second Language) ופרנקיזציה (francisation) מתארים צורות נפוצות של תמיכה לשונית. המונח המועדף ומבנה התוכנית תלויים במוסד ובמיקום. העמים הבאים — עמי האומות הראשונות (First Nations), האינואיטים (Inuit) והמטיסים (Métis) — מחזיקים בשפות ילידיות רבות ושונות. תחייה בהובלת הקהילה, הוראה בשיטת טבילה, הוראה תרבותית ולמידה המבוססת על הארץ מסייעות להעביר את השפות האלה ואת הידע שלהן לדורות חדשים. בקנדה יש גם שפות רבות שהובאו ומתוחזקות על ידי קהילות מהגרים וקהילות תרבותיות ותיקות. משפחות, ארגוני תרבות, קהילות דתיות, אמצעי תקשורת ובתי ספר של סוף השבוע תומכים לעיתים קרובות בחיים רב־לשוניים. יכולת בשפה כוללת הקשבה, דיבור, קריאה וכתיבה. אדם עשוי להיות חזק במיומנות אחת ועדיין להזדקק לתמיכה במיומנות אחרת, במיוחד בכל הנוגע ללימודים, לאוצר מילים מקצועי או למסמכים רשמיים. קורס שפה יכול לספק מבנה ומשוב, אך שימוש קבוע חיוני. שיחה, קריאה, הקשבה, כתיבה והשתתפות בחיי הקהילה הופכים ידע שנרכש בכיתה ליכולת מעשית. לימוד שפה מאפשר גישה לקשרים, לחינוך, לחיים הציבוריים, לתרבות ולתעסוקה. ההתקדמות אורכת זמן, וגישה מוגבלת לשיעורים, חוסר ביטחון, מוגבלות או פחד מטעויות עלולים להקשות על ההשתתפות.