דת בגרמניה

חוק היסוד מגן על חופש האמונה, המצפון וההשתייכות הדתית. אנשים רשאים להשתייך לדת, להחליף דת, לקיים אותה יחד עם אחרים או לחיות ללא דת. לנצרות הייתה השפעה ניכרת על ההיסטוריה, החגים, המבנים והמנהגים. הכנסייה הקתולית והכנסיות האזוריות האוונגליות הן הנפוצות במיוחד; לצד זאת קיימות כנסיות אורתודוקסיות וכנסיות חופשיות רבות. לחיים יהודיים יש מקום בהיסטוריה של גרמניה זה מאות שנים. לאחר הרדיפה והרצח בתקופת הנאציזם, להגנה, לזיכרון ולקיום יהודי חי בהווה יש חשיבות מיוחדת. החיים המוסלמיים מגוונים ומעוצבים על ידי סיפורי מוצא שונים, זרמים באמונה, קהילות מסגדים וצורות אישיות של דתיות. אין ארגון יחיד שמייצג את כל המוסלמים והמוסלמיות. קהילות דתיות נוספות כוללות, למשל, קהילות בודהיסטיות, הינדואיות, עלוויות, יזידיות ובהאיות. בכל דת יש הבדלים באמונות ובמנהגי היום־יום. רבים אינם משתייכים לעדה דתית, הם אגנוסטים או אתאיסטים. גם ארגונים הומניסטיים וארגונים אחרים המבוססים על השקפת עולם מקיימים פעילויות חינוך, ייעוץ, טקסים ושירותים חברתיים. הדת נוכחת בחיי היום־יום באמצעות תפילות, תפילות בציבור, כללי תזונה, לבוש, חגים וטקסי חיים. מידת ההשתתפות בצורות אלה היא החלטה אישית. המדינה והקהילות הדתיות נפרדות זו מזו מבחינה משפטית, אך הן משתפות פעולה בכמה תחומים. דוגמאות לכך הן שירותי רווחה, ליווי רוחני, לימודי דת, חגים ומוסדות המופעלים בידי כנסיות. עימותים נוצרים כאשר אמונות, כללים וזכויות מתנגשים. שיח מכבד פירושו לשאול שאלות, לא לייחס לאדם אמונה בלי לברר, ולהכיר בזכויות השוות של אחרים.